Case Fileתחקיר עצמאי

לשון הרע / הפרסום / כונס נכסים

האם דבריו של עורך דין דותן צור ממשרד עורכי דין חן פישר גבאי עלולים להוות פרסום לשון הרע ?

Defamation: Publication

דותן צור עורך דין, פרסום לשון הרע, חן פישר גבאי משרד עורכי דין

האם אמירות כמו „גנב, נוכל ועבריין”, שנשמעות אחרי דיון בהוצאה לפועל, בנוכחות אחרים, הן „פרסום” לפי דיני לשון הרע? כך נבחנת השאלה לפי הפרק „הפרסום” בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע, ולפי הפסיקה שהפרק מפנה אליה.

חן פישר גבאי כונס נכסים: מי הצדדים

ביום 13 בינואר 2026 התקיים בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה דיון בתיק 515509-06-24, תיק מימוש משכון על רכב מכונס נכסים. בא כוח הכונס היה דותן צור עורך דין, ממשרד עורכי דין חן פישר גבאי מנתניה. ויקטור פישר עורך דין, עופר חן עורך דין ואלעד גבאי עורך דין הם שותפי המשרד. הנתבע הוא החייב שביקש את הדיון. לפי הפרוטוקול, הדברים בדיון מיוחסים לעורך דין דותן צור בלבד, ולא למי משלושת השותפים.

לפי הפרוטוקול נטען בדיון שהנתבע „שימש כחוקר פרטי” ו„למד תרגילים”, ושהתצהיר שלו הוא „שקר וכזב”.

מה נשמע אחרי הדיון

לפי תמליל של הקלטה מאותו יום, בשעה 13:15, אחרי הדיון, אומר דותן צור עורך דין לנתבע שוב ושוב „גנב, נוכל ועבריין” ו„חלאת המין האנושי”, ובהמשך גם „רמאי” ו„פושע”. בתמליל מופיעה גם האמירה „שכולם יידעו”. מופיעים בו עוד אדם שאליו פונים בשם „יניב”, משתתפת המסומנת „עובדת חן פישר” ו„הקהל”, ששואל „מה קרה? מי זה? זה עורך דין שלך?”. הנתבע שואל בתמליל „למה אתה צועק?”. התמליל הוא מסמך של הנתבע, ואמיתותו לא נבחנה בהליך.

שלב ראשון: האם היה „פרסום”

לפי הספר, פרסום אינו מוגבל לכתב. סעיף 2(א) לחוק איסור לשון הרע קובע שפרסום הוא בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, והוא כולל גם ציור, דמות, תנועה וצליל (שנהר, עמ׳ 138). דברים שנאמרו בקול יכולים אפוא להיות פרסום.

שלב שני: הדברים צריכים להגיע לאדם נוסף

לפי הספר, עילה אזרחית דורשת שהדברים יגיעו לפחות לאדם אחד נוסף מלבד הנפגע (סעיף 7 לחוק, עמ׳ 141 עד 142). דברים שנאמרו לנפגע בלבד אינם מקימים עילה. עבירה פלילית של לשון הרע דורשת יותר: פרסום לשני בני אדם לפחות מלבד הנפגע (סעיף 6 לחוק, עמ׳ 152).

שלב שלישי: בעל פה, ייעוד והגעה בפועל

לפי הספר, מי שמפרסם לשון הרע שלא בכתב נושא באחריות אזרחית אם הפרסום היה מיועד לפחות לאדם אחד מלבד הנפגע, והוא גם הגיע בפועל לפחות לאדם אחד כזה (סעיף 2(ב)(1), עמ׳ 152). אין צורך בהצהרה על ייעוד. הספר מציין שניתן להסיק אותו מהטחת דברים בנוכחות אחרים ובקול שיכול היה להישמע להם (עמ׳ 147).

לפי התמליל, הדברים נאמרו כשנוכחים אחרים, „הקהל” שאל מי האיש, הנתבע שאל „למה אתה צועק?”, ונאמר „שכולם יידעו”. ממסמכים אלה עולה שיש בסיס לטענה לייעוד ולהגעה. אם מישהו שמע בפועל, ומי, ייקבע על פי ראיות.

איך מוכיחים פרסום בעל פה

לפי הספר, נטל ההוכחה על התובע. בפרסום בעל פה דרך המלך היא עדות של מי ששמע את הדברים, והימנעות מזימון העדים השומעים עשויה לפעול לחובת התובע. עם זאת בית המשפט עשוי לקבוע שפרסום בעל פה הוכח גם על סמך ראיות נסיבתיות (עמ׳ 155 עד 156). קבילותם ומשקלם של הקלטה ושל תמליל יוכרעו בהליך.

מה הכתבה אינה קובעת

פרסום הוא רק רכיב אחד בעוולה. הכתבה אינה בוחנת אם הדברים הם „לשון הרע” לפי סעיף 1 לחוק, ואינה בוחנת הגנות. סעיף 13(5) לחוק, שעניינו פרסום של בעל דין או של בא כוחו „תוך כדי דיון”, נסקר בכתבה „כונס נכסים - קצין בית משפט ?”. אם דברים שנאמרו אחרי שהדיון הסתיים נכללים בהגדרה זו, זו שאלה שבית משפט יכריע בה. אף ערכאה לא הכריעה בעניין.

מקורות