Case Fileתחקיר עצמאי

לשון הרע / כינוס נכסים / חסינות בדיון

כונס נכסים - קצין בית משפט ?

Court Officer

כונס נכסים - קצין בית משפט, חן פישר גבאי משרד עורכי דין

במהלך הדיון שהתקיים לבקשת הנתבע בתיק הוצאה לפועל בלשכת חיפה פתח עורך דין דותן צור, בא כוחו של כונס הנכסים, ממשרד עורכי דין חן פישר גבאי מנתניה, משרד בבעלות משותפת של עורך דין ויקטור פישר, עורך דין עופר חן ועורך דין אלעד גבאי, במסע של האשמות כנגד הנתבע, שחזר לאחרונה לישראל.

לפי פרוטוקול הדיון מיום 13 בינואר 2026, נטען בו שהנתבע שימש חוקר פרטי ו„למד תרגילים” מלוכלכים, וכי מי שאינו מוסר רכב בניגוד לצו הוא „עבריין”. עוד נטען שהתצהיר שהגיש הוא „שקר וכזב”. הדברים האלה מיוחסים בפרוטוקול לעורך דין דותן צור בלבד. הם אינם מיוחסים לעורך דין ויקטור פישר, לעורך דין עופר חן או לעורך דין אלעד גבאי.

באותו דיון הצהיר נציג הזוכה, בטרם נחקר, שהזוכה נכונה להסדיר את החוב, לתת הנחה או לפרוס אותו. הרשמת הציעה לנתבע לצאת עם נציג הזוכה ולהסתדר.

מה נשמע אחרי הדיון

לפי תמליל של הקלטה שהגיש הנתבע, מתועדת השעה 13:15 באותו יום, לאחר הדיון, בנוכחות אנשים נוספים. התמליל מציין גם משתתפת המסומנת „עובדת חן פישר” ואת „הקהל”, שמגיב ושואל „מה קרה? מי זה? זה עורך דין שלך?”.

לפי התמליל אומר עורך דין דותן צור לנתבע „גנב, נוכל ועבריין” ו„חלאת המין האנושי”. הוא אומר גם „אני אדאג לזה שלא תקבל הסדר בחיים”. הנתבע, לפי התמליל, משיב „בוא נשלים”. ממסמכים אלה עולה שבדיון הצהיר נציג הזוכה על נכונות להסדר, ואילו בתמליל נשמע בא כוח הכונס אומר שהסדר לא יהיה. התמליל הוא מסמך של צד, ואמיתותו לא נבחנה בהליך.

כונס נכסים, קצין בית משפט ?

בהוצאה לפועל רשאי רשם ההוצאה לפועל למנות כונס נכסים. בהחלטה של בית משפט השלום בנתניה מיום 28 ביולי 2026 (ת״א 41259-05-12, קעטבי נ׳ קעטבי) נקבע שכונס נכסים הוא „קצין בית משפט”, שחובתו המקצועית היא כלפי בית המשפט וכלפי מטרת הכינוס, ושאין הוא זרועו הארוכה של מי שביקש את מינויו. השאלה הנגזרת היא מה מצופה מבא כוחו של קצין בית משפט כזה, כשהוא פונה לחייב ברכב מכונס נכסים.

מה אומרת ההלכה על דברים שנאמרים בדיון

סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובע שפרסום של בעל דין או של בא כוחו, שנעשה „תוך כדי דיון”, לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי. בפסק הדין בעניין חיר נ׳ גיל (רע״א 1104/07, 19.8.2009) קבע בית המשפט העליון, ברוב דעות, שהחסינות מוחלטת, גם כשהדברים חריפים וגם כשנטען שנאמרו בזדון. דעת המיעוט סברה שאין להרחיב אותה לדברים שנאמרו מתוך זדון.

בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע, נסקר מבנה העוולה, ובו סעיף 13 מוכתר בכותרת „פרסומים מותרים”. לפי הספר, גם הבחינה של פרסום מסוים מתנהלת בשלבים, והבחינה של ההגנות באה אחרי השאלה אם היה פרסום ואם הוא לשון הרע (שנהר, עמ׳ 132 עד 133, בהפניה לע״א 6903/12 Canwest Global Communications Corp. נ׳ עזור, 22.7.2015).

כשהחסינות הופכת לרישיון

לא כולם רואים בהלכה סוף פסוק. מבקרים בספרות המשפטית מזהירים שחסינות מלאה עלולה להיקרא בידי בעלי דין ובאי כוחם כהיתר לדבר ללא רסן, ומצביעים על כלים אחרים. בית המשפט רשאי להטיל הוצאות ולמחוק אמירות, והלשכה רשאית לדון בקובלנה, שכן כללי האתיקה המקצועית מחייבים עורך דין לטעון בדרך ארץ ולשמור על כבוד הצד שכנגד. בדיון משמעתי אין משמעות לטענה שהדברים אמת.

לפני הדיון, בתוכו ואחריו

החסינות שבסעיף 13(5) מוגבלת לדברים שנאמרו „תוך כדי דיון”. האם דברים שנאמרו לאחר שהדיון הסתיים, בנוכחות אחרים, נכללים בהגדרה, היא שאלה עובדתית ומשפטית שבית משפט יכריע בה. הכתבה אינה מכריעה בה. מכל מקום, חסינות מתביעה אינה ממצא שיפוטי שהדברים נכונים, ואינה פוטרת אדם מהנורמות שחלות על עורך דין, ועל מי שנושא בתפקיד של קצין בית משפט, כלפי החייב שמולו הוא עומד.

מקורות