Case Fileתחקיר עצמאי

לשון הרע / האחראים לפרסום / כונס נכסים

האם כונס הנכסים ובנק מזרחי טפחות אחראים לפרסום של עורך הדין דותן צור ?

Defamation: Liability

כונס נכסים, בנק מזרחי טפחות, דותן צור עורך דין, אחריות לפרסום לשון הרע

מי אחראי כשעורך דין של כונס נכסים קורא לאדם „גנב, נוכל ועבריין” אחרי דיון בהוצאה לפועל: עורך הדין עצמו, הכונס שהוא מייצג, המשרד שבו הוא עובד, או גם הזוכה בתיק, כלומר מזרחי טפחות ליסינג בע״מ ובנק מזרחי טפחות? כך נבחנת השאלה לפי הפרק „האחראים לפרסום לשון הרע” בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע, ולפי פסק דין מבית משפט השלום בחיפה שדן באחריות של בנק למעשי כונס נכסים.

חן פישר גבאי כונס נכסים: העובדות שבתיק

ביום 13 בינואר 2026 התקיים בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה דיון בתיק 515509-06-24, תיק מימוש משכון על רכב מכונס נכסים. לפי הפרוטוקול, בא כוח הכונס היה דותן צור עורך דין, ממשרד עורכי דין חן פישר גבאי, שבו ויקטור פישר עורך דין, עופר חן עורך דין ואלעד גבאי עורך דין. הזוכה בתיק היא מזרחי טפחות ליסינג בע״מ. הפרוטוקול מציין שהזוכה לא התייצבה, ובמקביל מציין את יניב פרלוב כמצהיר בבקשת הביצוע וכנציג הזוכה שנחקר בדיון. בעדותו אמר פרלוב שהוא עובד בנק מזרחי טפחות ושמזרחי טפחות ליסינג היא חברת בת.

לפי הפרוטוקול אמר פרלוב לנתבע שהזוכה נכונה להסדיר את החוב, לתת הנחה או פריסה. זה הרקע לשאלות על תשלום חוב מזרחי טפחות: הנתבע טען בדיון שביקש לפרוע את הלוואה מזרחי טפחות ליסינג פירעון מוקדם ולא מצא עם מי לדבר, ובא כוח הכונס טען שההלוואה ניתנה במקור על ידי איגוד ליסינג בע״מ, ששינתה את שמה. אלה טענות צדדים.

מה נשמע אחרי הדיון

לפי תמליל של הקלטה מאותו יום, בשעה 13:15, אומר דותן צור עורך דין לנתבע „גנב, נוכל ועבריין” ו״חלאת המין האנושי„. בתמליל הנתבע פונה ל״יניב” ושואל אישה „את מהמזרחי?”, והיא עונה „אני איתו”, כאשר התמליל מציין אותה כעובדת חן פישר. עו״ד צור אומר: „אל תדבר איתו, הוא יתחיל לספר שם”. ממסמכים אלה עולה שייתכן שחלק מהדברים נאמרו בנוכחות נציג הזוכה, אך התמליל אינו מציין מי בדיוק נכח, ולכן זו שאלה לראיות.

מה אומר הספר על האחראים לפרסום

לפי הפרק (שנהר, עמ׳ 159 עד 161), אחריות אזרחית לפרסום לשון הרע נקבעת לפי דיני הנזיקין. אחראי קודם כול המפרסם עצמו. נוסף עליו יכולים לשאת באחריות שולח, מעביד, מי שהרשה או אישר את הפרסום, ותאגיד שהמפרסם הוא אחד מאורגניו. האחריות היא יחד ולחוד, והטלתה על אחר אינה פוטרת את המפרסם.

לפי הספר, הטלת אחריות על מי שאינו המפרסם דורשת, בין השאר, תרומה לעוולה ולא למעשה מותר, ומודעות לכך. יש הסבורים שנדרשת אף כוונה. הספר מציין שיישום הכללים האלה על לשון הרע מעורר קושי.

שאלה ראשונה: האם הכונס אחראי

בפסק הדין שנסקר להלן נקבע שכונס נכסים הוא קצין בית משפט ולא שלוחו של הנושה. עו״ד צור, לפי הפרוטוקול, הוא בא כוחו של הכונס. לפי המסמכים שבידינו אין ראיה שהכונס הרשה את הדברים שנאמרו אחרי הדיון, אישר אותם או ידע עליהם. מנגד, אותו פסק דין חייב את הכונס עצמו בפיצוי על התרשלות בהליך הפינוי, כלומר כונס נושא באחריות אישית למעשיו. אם הכונס אחראי לפרסום, זו תהיה שאלה של ראיות על היחסים בינו לבין בא כוחו.

שאלה שנייה: בנק מזרחי טפחות ומזרחי טפחות ליסינג בע״מ

ביום 6 בינואר 2026, שבוע לפני הדיון, שלח הנתבע דואר אלקטרוני ליניב פרלוב. לפי הקטעים הקריאים בהדפסה, כתב שביקש לפרוע את ההלוואה פירעון מוקדם, שלא מצא עם מי לדבר, ושאין לו אינטרס לפעול נגד מזרחי. לא צורפה תשובה. המכתב מלמד, לפי טענת הנתבע, על ידיעה של נציג הבנק על המחלוקת לפני הדיון. הוא אינו מלמד על ידיעה על דברים שנאמרו שבוע אחר כך. מי שמבקש לחייב את הזוכה יצטרך להוכיח את התנאים שהספר מזכיר: תרומה, מודעות, והרשאה או יחס שליחות.

התנגשות אינטרסים: פסק הדין מחיפה

בת״א 20783-11-15 (שלום חיפה, 24.6.2020) תבעה דיירת פיצוי בגין פינוי שבוצע שלא כדין מדירה שבמשכנתא, מבנק ירושלים בע״מ, ומהכונס שמונה למימושה. זהו בנק אחר, והמקרה עוסק בפינוי ולא בלשון הרע.

הבנק טען שאינו זרוע ביצועית של ההוצאה לפועל, שהכונס הוא קצין בית משפט ולא שלוחו, ושלא ידע על מגורי התובעת. התביעה נגד הבנק נדחתה. בית המשפט קבע שלא הוכחה ידיעה, ושלא ניתן לצפות מהבנק להצליב מסמכים בתיקים שונים. הוא הוסיף שהכונס „אינו שלוחו של החייב או של הנושה אלא קצין בית המשפט”, בהסתמך על ע״א 8410/06 נקש נ׳ בנק לאומי למשכנתאות. את הכונס עצמו חייב בית המשפט בפיצוי של 40,000 ש״ח, בהוצאות של 2,000 ש״ח ובשכר טרחה של 15,000 ש״ח.

הטיעון נגד אחריות הזוכה הוא אפוא שהכונס עצמאי. הטיעון המנוגד הוא שבתיק הזה לא נטענת הפרה של חובה כלפי צד שלישי אלא דברים שנאמרו בידי בא כוח, אולי בנוכחות נציג הזוכה, אחרי שהוא קיבל הודעה בכתב. פסק הדין עצמו נשען על חוסר ידיעה. אילו הוכחה ידיעה, ייתכן שהדיון היה שונה, אך זו השערה ולא קביעה.

מה הכתבה אינה קובעת

הכתבה אינה קובעת שמישהו אחראי. פסק הדין מחיפה ניתן בערכאה ראשונה, אינו עוסק בלשון הרע, ואין בידינו מידע אם הוגש עליו ערעור. הכתבה אינה בוחנת אם הדברים הם „לשון הרע” או אילו הגנות עומדות לנתבעים. דברי הספר מובאים בניסוח עצמאי.

מקורות